בין הערביים דמדומי חמה, עוד רכבים בודדים נוסעים ליעדם, אנשים לבושים לבן, השקט המיוחד השייך רק ליום אחד בשנה פורס כנפיו על הכל, שקט של יראה שקט של פחד שקט של חרטה
ובכל בית מדליקים נרות, ומבקשים סליחה, ומברכים את הבנים והבנות ובין רגע עברנו מסתם יום של חול ליום קדוש בימי שנה, לך אלי תשוקתי ובקשות ווידוי ותחינה ומכה על הלב ועוד אחת ועוד אחת
היום הקדוש כבר פה הרחובות ריקים ומבתי הכנסת עולה ובוקעת תפילה ותחינה, כל נדרי ואסרי ושבועיי ונידויי בוקעת מפיו של החזן בבית הכנסת, וכולנו מתכנסים לתפילה אישית ולאומית ומתירים להתפלל עם כולם כן עם כולם, והארון פתוח וספרי התורה מוצאים וכולם ניגשים לחבק ולנשק והדמעה מתגלגלת על מה שהיה ומה שיהיה מיום הכיפורים שהיה עד יום הכיפורים הזה ובע"ה גם עד יום הכיפורים שיבוא עלינו לשלום
ואנו עטופים בטלית מתפללים בעוצמה: "משמיעי תפילה השמיעו תפילותינו לפני שומע תפילה"
לכל אורך היום עומדים ומתפללים ובעיקר מפחדים מפחדים שלא לאבד רגע מהיום הגדול, כי הנה היום עובר ודמדומי חמה שוב מגיעים והתפילה הגדולה של השנה כבר כאן, ההיכל נפתח לפני נעילת שערים וזכות אבות אנו מזכירים והדמעות זולגות מאימת הדין ומהחתימה הקריבה, ומהיום אשר עוד רגע מסתיים בתקיעת שופר אשר מודיעה כי היום הסתיים וההיכל נסגר, והתפילות עולות מעלה מעלה אל תחת כיסא הכבוד ואנו יוצאים מיום קדוש של דמעה ותפילה ועוברים מיד לבניית סוכה והולכים מחייל אל חייל.
בין הערביים, דמדומי חמה אין כמעט רכבים הנוסעים על הכבישים, אנשים במדים על המדרכות, המיית היום הקדוש מורגשת באוויר, כולם רצים ואצים כדי להספיק ולהגיע בטרם כניסת היום הקדוש.
ערב, השעה דקה ל- 20:00 התנועה בכבישים עומדת אין קול, שקט, שקט של געגוע, שקט של אהבה שקט המלווה בבכי חרישי, כל אחד מתכנס אל תוכו במחשבות רגשות זכרונות, תפילות ודמעות
הצפירה מפלחת את הארץ מרטיטה את הלב ומכה בעוצמה של יראת כבוד בכל אוזן ומודיעה בקול חזק כי היום הקדוש נכנס, מדליקים נרות לנשמות קדושות ומברכים את הבנים ואת הבנות שכבר לא ישובו ובין רגע עברנו מסתם יום של חול ליום של קדושים. להבנה כי האוויר ביום הזה הוא אחר, כי העיניים של האנשים אחרות, כי החיבוק החיבוק הלאומי שעוטף את כולנו ביום הזה מיוחד ואהוב ואין כדוגמתו באף אומה ועם ובאף יום.
וההר מתמלא אנשים נשים וטף, אשר מגיעים גם אם לא הכירו כלל אלא רק כדי להיות, להיות חלק, להיות חלק מיום בו השמים נפתחים ותפילה חרישית ופרק תהילים, ויתגדל ויתקדש שמיה רבא, ומתחבקים את המצבה ומנשקים את האבן הקרירה והדמעות זולגות מעין גם אם איני מבין מדוע, ולאורך היום אנו שומעים עוד סיפור ועוד שם ובעיקר מנסים להספיק ללמוד ולהכיל כמה שיותר כי עוד רגע היום נגמר, השערים נסגרים והדמעות עולות מעלה מעלה אל תחת כיסא הכבוד ולאחר יום שלם שבו הלכנו מחייל אל חייל ומנשמה לנשמה בפינו תפילה
מכניסי רחמים הכניסו דמעותינו לפני מלך מתרצה בדמעות
ושוב ערב והפעם לא צפירה ולא תקיעה אלא תרועת חצוצרות ושוב הולכים מחיל אל חיל ובין רגע עברנו מיום קדוש של דמעה ותפילה לבניה אך הפעם לא סוכה אלא מדינה
יש יום קדוש ויש יום של קדושים